בבחירות 2009 העסיק בנימין נתניהו עשרים יועצים ודוברים, ולאורך הבחירות כמעט לא התראיין. אם ביבי צריך עשרים יועצים כדי לא להגיד כלום, תהו אז בליכוד, כמה הוא צריך כדי לומר משהו?
עשור אחר-כך, גם לבני גנץ יש דיוויזיות של יועצים וגם הוא לא מצליח לייצר מהם בינתיים כמעט דבר. התמונות האידיליות של הרביעייה מצמידה ראשים במעגל סטייל פסק-זמן בכדורסל מסתירות מאחוריהן מתח עצום בין נציגי לפיד וגנץ במטה. כמו בביקורת המקרא, גם בקמפיין כחול לבן אפשר לנתח איזה טקסט הוא כחול, ואיזה לבן. מה הגיע מהמטה של יש עתיד, ומה מחוסן לישראל.
"אי אפשר לתאר במילים את מה שקורה שם", מתלונן בכיר ביש עתיד. "כל המבנים הדו-ראשיים בפוליטיקה לא עובדים. כאן זה מבנה ארבע-ראשי, וכל שטות עלתה עד לאחרונה להכרעת ארבעת המנהיגים. הסיבה היא שבדרגי המקצוע יש מאבקים אישיים ומערכות כפולות. כששני אנשים אחראים על דוברות, שניים על סקרים ושניים על אסטרטגיה, זה לא משהו שגורם לאנשים להיכנס לחדר ולעבוד, כי לא ברור על מי האחריות. התוצאה היא שבמקום קמפיין אנחנו יושבים ולא עושים כלום".
הטענות של אנשי חוסן לישראל חריפות לא פחות: לחלקם יצא עשן מהאוזניים כששמעו על האסטרטגיה של "יש עתיד". הם משוכנעים שהרתיעה של אנשי לפיד מקמפיין שלילי שלא לוקח שבויים וההתמקדות במסרים ממלכתיים מתאימה למפלגה בינונית, אבל לא למי שרוצה ללכת עד הסוף. במטה יש מי שמתפלא עד עכשיו מדוע אחרי ההחלטה הדרמטית על הגשת כתב אישום נגד נתניהו, ראשי הרשימה לא נשלחו לחרוך את האולפנים ולצרוב את התודעה.
הם לא מבינים מה זה פוליטיקה ומה זה קמפיין, אומרים אנשי לפיד על אנשי גנץ.
אם הם כל כך גאונים איך תוך חמישה שבועות מאז שהקמנו מפלגה כבר עברנו אותם, אומרים אנשי גנץ על אנשי לפיד. על דבר אחד שני הצדדים מסכימים: נשאר בערך שבוע להפוך את המגמה, לפני שיהיה מאוחר מדי. הקו החדש של מנהל הקמפיין הטרי לפיד מסמן את הכיוון: החזרת האישום המסתמן נגד נתניהו למרכז סדר היום.
לפי שעה, המגמה שלילית. במה שמסתמן כטעות קשה צורף אבי ניסנקורן לחוסן לישראל כדי לספק לה תשתית ארגונית. בינתיים התייתר הצורך הזה בעקבות האיחוד עם המנגנון של יש עתיד, אבל נשארה התדמית ההסתדרותית שהציבור סולד ממנה. גנץ ולפיד אמנם מקפידים לשמור על יחסים טובים וכבוד הדדי, אבל אוזניים מוזיקליות יוכלו לשמוע מה חושבים הבאים בתור ברשימה. גבי אשכנזי, למשל, סירב לומר בראיון בשבת לחדשות 12 שגנץ הוא המועמד המתאים ביותר במפלגה להיות ראש ממשלה והוסיף ש"לבני יהיו שתי ידיים על ההגה אבל גם לי תהיה יד". כשמצרפים לכך את דברי יעלון לידיעות ש"אני הבכיר אבל בני הבחיר" מבינים שקל לניהול זה לא יהיה.
במשך עשרה שבועות שיחקו לגנץ קלפים משוגעים: המלך בנאום ההשקה, האס בחיבור עם לפיד ואשכנזי ובעיקר – הג'וקר בכתב האישום נגד היריב המרכזי. מאז תחילת הבחירות ניהל נתניהו קמפיין לא נגד גנץ ומפלגתו, אלא נגד מנדלבליט והחלטתו. בהתאמה, הגיעו השניים לשוויון בנתוני ההעדפה לראשות הממשלה.
לנתניהו ממתינים עוד פגישה עם טראמפ, ביקור נשיא ברזיל בארץ ואולי עוד הפתעות אסטרטגיות מדיניות כדוגמת הכרה אמריקנית בסיפוח הגולן. לגנץ יש ראיונות: בימים הקרובים הוא יפתח את פיו ויתחיל לענות לשאלות עיתונאים. צריך להודות, מצד שני, שלגנץ היה עד עכשיו גם מזל בשפע. הוא יזדקק לו מאוד כדי לפתוח מחדש את הפער.
ארגזי חומר נפץ
בעשרה באפריל בבוקר הבית בבלפור יתעורר משינה טרופה של שעה-שעתיים, במטות ינקו שרידי קונפטי ויפרקו ציוד צילום, בכנסת יספרו את אחרוני הקולות – ולרחוב צלאח א דין תגיע משאית להעמיס ארגזים של חומר, חומר נפץ.
בטלוויזיה אך תסתיים עונה אחת של סדרת המתח הפוליטית, וכבר תחל עונה חדשה של הדרמה המשפטית. מהדורות החדשות ימלאו בדיווחים על מו"מ קואליציוני ובתמלילי חקירה. לנתניהו יהיו 42 יום להקים ממשלה ו-90 יום להתכונן לשימוע.
עיתוי מסקרן בחר היועץ המשפטי לממשלה לקיום השימוע. בשבוע שבו אמור נתניהו (אם ינצח בבחירות) לחלוף על פני דוד בן-גוריון ולהפוך לראש הממשלה שכיהן בתפקיד הזמן הרב ביותר, תתייצב סוללת פרקליטיו המעונבת לשכנע מדוע אין להעמידו לדין. תזכורת לכך שכל ראשי הממשלה של ישראל סיימו את דרכם בתבוסה מרה או בטרגדיה.
אולי זה ישתנה, אבל עד לרגע זה אין ולו סקר אחד שמקים לנתניהו קואליציה של 61 ח"כים שיאפשרו לו לכהן כראש ממשלה תחת כתב אישום. משה גפני ובצלאל סמוטריץ' כבר אמרו השבוע שיאפשרו לו זאת, אבל כחלון עדיין עומד בסירובו. גם הקמת הממשלה תהיה קשה כשאול: מה תעשה קרבת הזמנים בין מועד השבעת הממשלה ומועד השימוע, שבועות ספורים בלבד? האם היא תעודד מפלגות בימין למנוע מנתניהו את ההרכבה ולשלוח אותו הביתה, או ההפך: תקל עליהם את הכניסה לממשלה כי ממילא עוד מעט הוא עוזב ואפשרויות קידום נפתחות?
בשאלה אם נתניהו ימשיך בפוליטיקה תחת אישום או יפרוש, יש אפשרות נוספת שמתגלגלת בליכוד: שהוא ימשיך לכהן כיושב ראש המפלגה וכחבר כנסת, אך לא כראש הממשלה. הבחירות הבאות לראשות הליכוד אמורות להתקיים ממילא רק ב-2023, ואין דרך להזיז אדם מהתפקיד בניגוד לרצונו. ראש הממשלה לא סיפק עד עתה שום רמז לכך שהוא מתכוון לעזוב אם ינצח ויואשם. אולי ב-2020 ועם כתב אישום זה ייראה אחרת.
מה עושים עם איווט
הבור הפתאומי שנפער במקום שבו ניצבה פעם עמודת המנדטים של ישראל ביתנו כלא את הימין, והעומד בראשו, לדילמה אסטרטגית. אמנם אחרי שבועיים מתחת לאחוז החסימה ליברמן התאושש בחלק מהסקרים, למשל בזה של מנו גבע ומינה צמח ב"ידיעות אחרונות", בתחילת השבוע, אבל הדילמה של נתניהו – מה לעשות עם הקול הרוסי – בעינה.
יש מתאם מסוים בין אחוזי התמיכה בישראל ביתנו ואחוזי הצפיה בערוץ 9. שנות הזוהר של שני המיזמים היו בעשור הקודם, אבל מאז שיעור דוברי הרוסית באוכלוסייה התמעט, והדור השני מעדיף לנדוד לערוצים הגדולים ולליכוד, בהתאמה.
ההנחה המקובלת גרסה שליברמן נהנה מחמישה מנדטים ברזל, 190,000 איש שאת שמם וכתובתם הוא יודע, אבל הסקרים האחרונים (שלא תמיד מפספסים את ישראל ביתנו, אגב) מזעזעים את ההנחה הזו. בחודש שעבר נפרד ליברמן לשלום, וכהרגלו – במפתיע, מסופה לנדבר. שרת הקליטה היוצאת החזיקה את המערך הלוגיסטי הותיק והיעיל של המפלגה, והשאלה היא אם מדובר בצורך בריענון, בהנחה של ליברמן שהוא יכול להסתדר בלעדיה או באפשרות המסקרנת באמת, שליברמן כבר לא סומך על בסיס הקולות הזה.
והנה הדילמה של נתניהו: האם לצפות מהצד במפלגה מפרפרת על גבול אחוז החסימה, לרבות הסיכון – האדיר, מבחינתו – ששלושה מנדטים יאבדו ואיתם גם השלטון? או להקציב כמה מיליוני שקלים לקמפיין ברוסית, שיציל את הקולות: לא דווקא נתניהו, דא נתניהו. הסיכון באפשרות הזו הוא שאם ניסיון השאיבה הזה ייכשל, נתניהו יפגוש בכנסת הבאה ליברמן פצוע ונקמני. אז מה יעשה הליכוד? ככל הידוע, ההכרעה טרם נפלה, והיא תמתין לשבוע האחרון. בקיצור: רולטה רוסית.
כן, היה פוטש
תודה ולא אבוש: גם אותי צמד המילים "פרשת הרפז" נהג להעביר למצב טיסה. אבל תמלילי חקירתו של הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי אינם הסיפור המשעמם, המורכב והעבש שמישהו ניסה לעשות מהם, אלא סיפור מטריד ועצוב על חבורת קצינים בכירים שהתבלבלה קשות במאבק מול מי שהיא אמורה להצדיע לו. אפילו השם, פרשת הרפז, נועד לשנמך. דמיינו שלתיק 1000 היו קוראים "פרשת הדס קליין", על שם העוזרת שסיפקה סיגרים ושמפניות, ולא "תיק המתנות".
לא היה ניסיון פוטש בקריה במשמעותו הצבאית המוכרת. אבל כאשר רמטכ"ל מכהן וחבורת קצינים בכירים עסוקה באובססיביות באיתור פרטים מביכים על שר ביטחון, בניסיון למלא את הרשת בהכפשות עליו, באיסוף מודיעין אישי על הדרג המדיני לא פחות מבאיסוף מודיעין על האויב. לשווא העליב אשכנזי את הגולנצ'יקים כאשר אמר שככה הם מדברים בדרך כלל: אף גולנצ'יק זוטר לא עוסק באובססיביות בהשמעת איומים על הממונים עליו על חיי הנישואים שלהם, תנאי טיסותיהם ומשפטים בנוסח "אני אייש אותה, יש לי מנופים עליה".
לזכותו של אשכנזי משחק המיליטריזם בחברה הישראלית, זה ששולח עכשיו אל הכנסת כתריסר קצינים בכירים במיל'. לצורך הדיון, נדמיין שהפרשה הזו הייתה מתרחשת במוסד, ולא בצה"ל: שראש המוסד, במסגרת מאבק בראש הממשלה הממונה עליו, היה מוקלט מלכלך עליו, מעודד הפצת חומרים נגדו, מסווג ראשי אגפים וסוכנים ל"בעדנו" ו"נגדנו", ומאיים ליישר עיתונאים. האם גם אז האירוע היה מסתיים במשיכת כתף? אבל צה"ל הוא צבא שיש לו מדינה, ולקציניו מותר כנראה הכל.
ומה היינו אומרים אם היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט היה סוגר את כל התיקים נגד בנימין נתניהו, ובעוד שלוש שנים היה מתועד סועד איתו בארוחת ערב דשנה? תוך כמה זמן הייתה מוגשת עתירה לבג"צ? יהודה וינשטיין, יועץ משפטי שאין סיבה מיוחדת להתגעגע אליו, סגר את תיק החקירה נגד אשכנזי למרות שהמשטרה המליצה להעמידו לדין על מרמה והפרת אמונים, ובחודש שעבר, בעיתוי פוליטי קריטי ממש, ימים לפני הצטרפותו לפוליטיקה, בילה איתו בנסיבות חברתיות בפורום מצומצם.
בפגישה נכח איש העסקים משה סתיו, האיש שהציע לאשכנזי להכיר את וינשטיין. הם אכן הכירו, מסתבר, והידידות האמיצה נמשכת עד היום. גבי אשכנזי הוא מועמד לגיטימי וזכותו המלאה להתמודד גם על ראשות הממשלה, אבל לגיטימי גם לא להתעלם מהצל הארוך שמטילה הפרשה, גם תשע שנים אחרי.
