בחמישי בעשר בערב הסתיים שידור תחקיר "עובדה" על ארגוני השמאל. בעשר וחמישה כבר הונחו על שולחנה הוירטואלי של הכנסת, מערכת "סנהדרין", קרוב לעשרים שאילתות, שאילתות דחופות, הצעות לסדר ובקשות לדיונים בנושא.
זה היה שבוע עזרא נאווי. יותר מזה: זה היה השבוע שבו הימין הפנים סופית את דרכי הפעולה של השמאל. אחרי הפוליטיקה בשנות ה-70 והתקשורת בשנות ה-2000, הוא התחיל להשתמש גם ביעילות בארגונים חוץ פרלמנטריים. "עד כאן", "אם תרצו" ו"ישראל שלי" רכשו מיומנות תקשורתית ואמצעים מתוחכמים, לפעמים אגרסיביים מאוד, לא פחות מ"שלום עכשיו", "בצלם" ו"שוברים שתיקה". המערך המשולב הזה, יחד עם רוב מוצק ברשתות החבריות ייצר כאן טורנדו בסדר גודל שפעם התחולל כאן רק משמאל.
באותה נשימה, זה גם היה השבוע שבו השמאל התחיל להתנהג כמו הימין: האשים את התקשורת בהטייה והתקרבן. "אנחנו לא מגיבים לשטאזי", מסרה דוברת "שוברים שתיקה" לתיעוד של עזרא נאווי מקבל כסף במשרדי הארגון. רק סטיקר "העם נגד תקשורת עוינת" היה חסר.
עוד מעט תחלוף שנה מאז בחירות 2015, שנה שתיזכר כנקודת תפנית משמעותית מאוד ביחסי שמאל-ימין. לא רק התוצאות החד משמעיות, גם ממשלת ימין-ימין שהוקמה, מאבקי רגב במשרד התרבות, בנט בחינוך ושקד במשפטים, החלפת כל צמרת הפקידות הבכירה בחובשי כיפות סרוגות. הימין ישגה מרה אם יזלזל או יבטל את תחושת המצוקה בשמאל. היא אותנטית לגמרי. כשמקשיבים לכמה פובליציסטים ופוליטיקאים בימין בשחר 2016 אפשר להתבלבל בטעות ולחשוב שהימין נדרס תחת מגפי ממשלת השמאל.
חידוד העמדות ימין-שמאל על כל קרבות הפייסבוק המתישים הכרוכים בו רשום גם על שמו של נתניהו. כפי שכבר נכתב כאן באינספור הזדמנויות, "אנחנו או הם" הוא נשקו העיקרי של ראש הממשלה. אם הבחירות בישראל היו מתפזרות לשלל נושאים ומפלגות, ולא הופכות למאבק ראש בראש, נתניהו היה היום פנסיונר והליכוד מפלגה בינונית באופוזיציה. לנתניהו יש אינטרס עליון להיות ההוא שניצב איתן "מול כל השמאל", גם אם כל השמאל זה סיעה וחצי, כמה כלי תקשורת ועוד כמה ארגונים מבוהלים וחבוטים.
מי שמצטייר כרגע כיריב העיקרי שלו על תפקיד ראש הממשלה, יאיר לפיד, עובד על אסטרטגיה הפוכה לחלוטין: הוא מנסה להתיישב בדיוק על נקודת האמצע הישראלית, זו שיכולה להחיל גם את גרמן וגם את פירון. אם זה יהיה ימין מול שמאל לפיד יתכווץ – כפי שאירע בבחירות האחרונות – או גרוע יותר, ימותג כשמאל ויאבד כל סיכוי להרכיב ממשלה. האינטרס העליון של לפיד הוא לשכנע אותנו שאין תהום למרות שיש. האינטרס העליון של נתניהו הוא לתאר אותה כעמוקה בהרבה מגודלה האמיתי. מישהו מהם ייפול לתוכה בבחירות הבאות.
